אנדוקרינולוגיה הורמוני ההיפופיזה

הורמון הגדילה GH - Growth Hormone הורמון פפטידי (חלבוני) המופרש מההיפופיזה הקדמית, ברמות לא קבועות. הפרשה לאורך החיים:

הורמון הגדילה GH - Growth Hormone הפרשה יומית ממוצעת הקו העליון מייצג ריכוז פרולקטין והתחתון ריכוז הורמון גדילה

השפעותיו של הורמון הגדילה גדילה- מעודד יצירת עצם חדשה וסחוסים. פעולה זו היא עקיפה – GH מעודד הפרשת IGF-1 שמעודד גדילת תאי עצם ותאי שריר. (IGF-1 מיוצר בכבד ודומה מאד לאינסולין. נקרא הורמון דמוי אינסולין) מטבוליזם- אנבוליזם (בניה) של חלבונים, ניצול שומנים ופירוק טריגליצרידים בדם. מערכת החיסון- מעודד תגובה של לימפוציטים and B-T ו- NK cells.

בקרת הפרשת הורמון הגדילה GHRH - הורמון המיוצר ע"י ההיפותלמוס ומעודד שחרור של GH מההיפופיזה. סומטוסטטין - הורמון המיוצר ע"י ההיפותלמוס וכמה רקמות אחרות (בעיקר לבלב וכבד). הוא מעכב שחרור של הורמון גדילה (סומטוטרופין) על-ידי ההיפופיזה. הגורמים הפיזיולוגיים הבולטים ביותר שמזרזים הפרשה של GH הם: סטרס, שינה ופעילות גופנית, רעב והיפוגליקמיה. הגורמים ההפוכים מעכבים הפרשה (לדוגמא: שובע ורמת גלוקוז גבוהה). קיים גם משוב שלילי פשוט (רמת GH גבוהה מעכבת את ייצורו והפרשתו).

הפרעות בהפרשת הורמוני ההיפופיזה הפרשת הורמוני היפופיזה ברמות גבוהות הן בדר"כ תוצאה של גידול שפיר (לא ממאיר) בבלוטת ההיפופיזה הקדמית (אדנוהיפופיזה). הגידול נקרא אדנומה Adenoma והוא גידול באפיתל הבלוטי אפיתל - רקמה שמצפה איזורים חיצוניים של איבר. אפיתל בלוטי - נמצא ברקמה מפרישה ובו נאגרים החומרים המיועדים להפרשה). לעיתים יש גידול באזור לא מפריש ואז אם יש לחץ על הבלוטה עצמה, תהיה פגיעה בהפרשה. בדרך כלל המחלות אינן תורשתיות אם כי נמצא שיש נטיה משפחתית להתפתחות גידולים בהיפופיזה.

בילדים רמות גבוהות של הורמון גדילה גורמים לענקות Gigantism. רמות נמוכות Growth Hormone Deficiency גורמות לננסות dwarfism.

ננסות לרון* Laron dwarfism בבדיקות שנעשו לאנשים ננסים התברר שרק חלק מהם סובלים ממחסור בהורמון הגדילה. בדיקת הקבוצה שאינה סובלת ממחסור כזה העלתה שני ממצאים: רמת הורמון הגדילה בדמם נורמלית, זהה לזו של אנשים בריאים בעלי קומה ממוצעת. מבנה במולקולה של הורמון הגדילה אצלם זהה למבנה המולקולה אצל אנשים בריאים בעלי קומה ממוצעת. מה השערתכם? פגם בקולטנים של הורמון הגדילה גורם לכך שלמרות שיש רמה תקינה של הורמון תקין, פעילותו נפגעת. *ע"ש החוקר הישראלי צבי לרון מביה"ח בלינסון.

במבוגרים למרות שהורמון הגדילה אינו כה פעיל במבוגרים, יש לו תפקיד בויסות צפיפות העצמות, מסת השרירים וחילוף החומרים של השומנים. מחסור של הורמון זה בקרב מבוגרים עלול לפגוע בצפיפות העצמות ולפגום בחוזקן, עלול להקטין את מסת השרירים ועלול להקשות על חילוף החומרים של השומנים (=עייפות, חוסר אנרגיה). יצור יתר של הורמון הגדילה בקרב מבוגרים עלול לגרום לאקרומגליה Acromegaly. מחלה זו גורמת להתעבות ולהתרחבות של העצמות.

אבחנה בדיקת רמות הורמון הגדילה בדם אינה יעילה כי הוא מופרש בפולסים ורמתו אינה קבועה. ניתן לבדוק בעיות בהפרשתו בדרכים הבאות: אבחון חוסר בהורמון אצל ילדים ומבוגרים: בדיקת הזרקת אינסולין - בהזרקת אינסולין – רמת הסוכר יורדת ורמת הורמון הגדילה עולה. אם בעקבות הזרקת אינסולין אין עלייה ברמת הורמון הגדילה ניתן להסיק שיש בעיה בהפרשה של ההורמון. אבחון ענקות בקרב ילדים ואקרומגליה בקרב מבוגרים: בדיקת העמסת סוכר – זוהי הבדיקה האבחנתית הראשונית לבדיקת עודף בהורמון הגדילה. בבדיקה זו נותנים לנבדק לשתות גלוקוז (75 גר'), באופן תקין, רמת הורמון הגדילה צפויה לרדת תוך שעתיים, אולם בענקות רמות הורמון הגדילה בדם נשארות גבוהות.

הפרשת יתר של הורמון הגדילה דמותו הקולנועית של שרק מבוססת על דמותו של המתאבק המקצועי הצרפתי, מוריס טילט, שבגיל 20 חייו התהפכו כאשר פיתח מחלה נדירה הקרויה אקרומגליה.

אקרומגליה וענקות הן תוצאות דומות של מחלה אחת – עודף בהורמון הגדילה בשלבים שונים של החיים. ענקות מתפתחת כאשר העודף בהורמון הגדילה מופיע לפני סיום תקופת הצמיחה וההתבגרות, כאשר לוחיות הגדילה בעצמות עדיין פעילות. אקרומגליה מופיעה כאשר העודף בהורמון הגדילה מתחיל בחיים הבוגרים, והיא אינה קשורה תמיד בגובה גבוה במיוחד אלא להתארכות קצות הגוף.

אקרומגליה Acromegaly תסמינים: התעבות העור, הזעה מוגברת, עייפות, כאבי ראש, כאבי פרקים, כפות ידיים ורגלים מוגדלות, עצמות פנים מוגדלות, תסמונת התעלה הקרפלית* וגדילה בלתי תקינה של אברים פנימיים. התסמינים קלים בתחילה, ברבות הזמן הם עלולים להחמיר. אקרומגליה היא מחלה נדירה ביותר, כ-6 מאובחנים חדשים בשנה בישראל. * כאבים, נימול, תחושת רדימות וזרמים בכף היד. 

טיפול בהפרשת יתר של GH במידה ומדובר באדנומה ניתן לכרות אותה בניתוח, וכך להחזיר את פעילות הבלוטה למצב תקין ונורמאלי. במקרים חריגים אפשר לטפל בקרינה במקום ניתוח.  במידה ולא מוצאים מקור להפרשת היתר של הורמון הגדילה ניתן טיפול תרופתי. בגופנו קיימים מספר חומרים המעכבים את הפרשת ופעולת הורמון הגדילה. שני החשובים שבחומרים אלו הם דופמין וסומטוסטטין. טיפול תרופתי יכללו חומרים הפועלים באופן דומה לחומרים אלו.

סיבוכים בעקבות הפרשת יתר של GH באקרומגליה קיים סיכון גבוה להתפתחות של סוכרת ומחלות לב וכלי דם.  הורמון הגדילה משפיע על גדילת שריר הלב, ועלול לגרום להגדלת יתר של חדר שמאל, המובילה לאורך זמן לאי ספיקת לב. יש סיכון להופעת הפרעות קצב וקרדיומיופתיה (מחלת שריר הלב).  הורמון הגדילה גורם להופעת פוליפים (גידולים קטנים) במעי הגס, שעלולים להתפתח לגידולים סרטניים.  הפרעות בשינה נפוצות בגלל הגדלה של הרקמות באזור הלוע החוסמות את דרכי האוויר בשינה.

הפרשת חסר של הורמון הגדילה אפדימיולוגיה ננסות בעקבות מחסור בהורמון גדילה מופיעה אצל ילד אחד לכל 8,000 לערך.

פתופיזיולוגיה - הפרשת חסר של GH קיימות מספר סיבות למחסור בהורמון גדילה: הסיבה הנפוצה - הפרשה פחותה של ההורמון מבלוטת ההיפופיזה בגלל תזונה לא מספקת, בעיות תורשתיות, זיהום, גידול הפוגע בבלוטה ועוד.  פגם בקולטן יכול להוביל למצב דמוי חוסר בהורמון גדילה. בגוף יהיו רמות תקינות של ההורמון, אך הוא לא ישפיע על הרקמות ותאי הגוף ("ננסות לרון"). בעיות בהיפותלמוס יכולות להשפיע ולהפריע להפרשת הורמון הגדילה.

סימנים וסימפטומים הפרשת חסר של GH הסימנים העיקריים של מחסור בהורמון גדילה הם: קומה נמוכה קול גבוה איברי מין קטנים מהרגיל עלייה בכמות השומן בגוף נטייה להיפוגליקמיה (זאת מכיוון שהשפעת הורמון הגדילה מתבטאת בשינוע חומצות שומן להפקת אנרגיה ולעלייה ברמת הגלוקוז בדם).

טיפול בהפרשת חסר של GH מתן חיצוני של הורמון גדילה סינטטי (שהוכן במעבדה). במקרים כאלו, ישלימו הילדים הסובלים מחוסר בהורמון להשלים את צמיחתם לגובה. מסתבר שמתן של הורמון גדילה יכול לסייע גם בצמיחה לגובה של ילדים הסובלים מבעיות אחרות, שאינן קשורות להורמון, והם יצליחו "לפצות" על העיכוב בגדילה באמצעותו.  במקרים בהם הבעיה נובעת מהפרעה בקולטן של הורמון הגדילה, טיפול בהורמון לא יוכל לעזור (גם אם ניתן כמויות רבות של ההורמון, אין קליטה שלו בקולטן המתאים בתאים), ולכן נותנים תרופות אחרות, כמו IGF-1, שמשפיעים באופן דומה להורמון הגדילה.

סיכום קליניקה של מחלות אנדוקריוניות הבלוטה שם ההורמון כמות ההורמון שם המחלה הגדרה אטיולוגיה (גורמי המחלה) סימנים וסימפטומים דיאגנוזה אבחון המחלה טיפול סיבוכים מניעה   יתר חסר

פרולקטין PROLACTIN PRL פרולקטין הוא הורמון חלבוני המופרש מההיפופיזה הקדמית. תפקידו - קשור בעיקר בתהליכי הרבייה. אצל גברים הוא מסייע בייצור תאי זרע אצל נשים הוא מסייע בייצור חלב בבלוטות החלב שבשד לאחר הלידה. מספר התאים המפרישים גבוה אצל נשים בהשוואה לגברים. בזמן ההריון מספרם גדל. בקרה על הפרשת פרולקטין היא ע"י הורמון מדכא המופרש מההיפותלמוס (שמו PIH הורמון מדכא פרולקטין). ההורמון המדכא אינו מופרש בעת הנקה. פגיעה בהיפותלמוס תגרור הגברת ההפרשה של פרולקטין, בניגוד לשאר הורמוני ההיפופיזה התלויים בהורמון מעודד הפרשה.

רמת פרולקטין גבוהה – היפרפרולקטינומה הסיבות לא תמיד ידועות (אין קשר משפחתי). הסיבה הנפוצה: גידול של ההיפופיזה באיזור המייצר פרולקטין שנקרא פרולקטינומה Prolactinoma. בנוסף: תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לגרום לכך. תרופות מסויימות (נגד בחילות או כאבים) יכולות גם הן לגרום לכך.

Prolactinoma ירידה בדחף המיני/ אין אונות. 23 Prolactinoma בגברים בנשים ירידה בדחף המיני/ אין אונות. ירידה ברמת הגונדוטרופינים והטסטוסטרון. הקטנת אשכים הגדלת השד והפרשה של נוזל מהשד (בדיקה כנ"ל). שיבושים בביוץ - הפרעות עד היעלמות הווסת. אי פוריות. ירידה ברמת הגונדוטרופינים. גודש והפרשה של נוזל מהשד, ללא הריון (בדיקה נעשית בלחיצה על השד ע"מ לבדוק הפרשה). לפרולקטינומות יש נטייה לגדול בעת הריון.

סיבוכים אובדן ראייה- פרולקטינומה שאינה מטופלת בזמן יכולה לגדול עד למצב בו היא לוחצת על מסלול הראיה , ולגרום לאובדן ראייה זמני או אפילו קבוע. תת פעילות של ההיפופיזה- פרולקטינומה גדולה יכולה ללחוץ על יותרת המוח ולגרום לפגיעה בתפקוד של החלקים האחרים של הבלוטה וכתוצאה מכך לתת תריסיות, אי ספיקה של בלוטת יותרת הכליה ומחסור בהורמון גדילה. אובדן עצם (אוסטיאופורוזיס)- עודף ברמות הפרולקטין גורם לירידה בכמות הורמוני המין, אסטרוגן ופרוגסטרון, מה שמוביל לירידה בצפיפות העצם ועלייה בסיכון לפיתוח של אוסטיאופורוזיס. סיבוכים בהריון- בזמן ההיריון ישנה עליה טבעית ברמות הפרולקטין. באישה שכבר סובלת מפרולקטינומה ההגדלה הנוספת של הבלוטה עלולה לגרום להפרעות נוספות כמו הפרעה בראייה וכאבי ראש.

אבחון בדיקת-דם לבדיקת רמת פרולקטין. בדיקת הדמייה של בלוטת ההיפופיזה, כדי לזהות את הפרולקטינומה ולמדוד את גודלה. הצילום הוא CT או MRI. בדר"כ תילקח גם בדיקת דם לרמת הורמוני בלוטת התריס ולעיתים גם להורמונים נוספים.

טיפול טיפול תרופתי - התרופות ברומוקריפטין או קברגולין, פועלות באותו אופן בו פועל החומר הכימי במוח, המדכא באופן נורמלי הפרשת פרולקטין. התרופות מסייעות להקטנת הפרשת הפרולקטין וגם גורמות להקטנת הפרולקטינומה. התרופות ניתנות בבליעה. במקרים נדירים, בהם הטיפול התרופתי נכשל – ניתוח או הקרנה. התוצאה יכולה להיות הפרשת חסר של הורמוני ההיפופיזה, אם יש צורך, ניתנת השלמה של ההורמונים השונים ((סטרואידים אם נפגעת יותרת הכליה, הורמוני בלוטת התריס, הורמוני מין)  

הפרשת חסר של פרולקטין אין לזה השפעה למעט אצל נשים שרוצות להניק ולא יכולות.